למה אנו מעבירים את החיממים שלנו לבדיקות של חשיפה לאדי מים? בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויי טמפרטורה פתאומיים, ואדי מים שחודרים לכל סדק קטן. זו סביבה אידאלית לקריסה של המכשיר. אם החוסם של צינור הקוורץ נפגם, או אם קצוות החוטים נרטבים, הנורה תקרוס. אנו לא רוצים פשוט לקוות שהמכשיר יעבוד. לכן אנו מעבירים את החיממים שלנו לבדיקות של חשיפה לחום וללחות. בעצם, אנו מנסים לגרום להם להישבר, כדי שאתם לא תצטרכו לעשות זאת בעצמכם. המאבק נגד הלחות אדי מים הם “רוצחים שקטים” עבור רכיבים במתח גבוה. בחדר אמבטיה אמיתי, הלחות מוצאת את הסדקים הקטנים ביותר במארז של המכשיר וחודרת פנימה. ברגע שהיא נמצאת שם, היא מתחילה לפגוע בנקודות המגע של המכשיר. כדי למנוע זאת, אנו מעבירים את המכשירים לחדרי לחות, שמחקים שנים של רחצות באדי מים, תוך ימים בודדים. אנו מחפשים כל סימן של חלודה על האלקטרודות, או מראה “ערפילי” על המראה של המכשיר. אם הציפוי של המראה נהיה ערפילי, אז החום לא יוכל להתפשט. ואף אחד לא רוצה חיממים שכמעט לא חמים. התמודדות עם הלחץ חשבו על האופן בו הנורות האלו עובדות – הן נדלקות, נהיות חמות מאוד, ואז כבות. צינור הקוורץ מתרחב ונכווץ, אך המסגרת המתכתית שמקיפה אותו לא זזה כלל. הלחץ התמידי הזה יוצר הרבה מתח. על ידי ביצוע בדיקות אלו, אנו מוודאים שהזכוכית לא תישבר תחת הלחץ של החום והלחות יחד. האיזון הקשה זו הבעיה הקשה: אם נעשה את החוסם חזק מדי, כדי שהמים לא יחדרו, אנו עלולים לגרום לגזים להישאר בתוך המכשיר, דבר שעלול להרוס את הנורה מהר יותר. זו בעיה שדורשת איזון עדין. אנו מבזבזים הרבה זמן על התאמת רמת החוסם – מספיק כדי למנוע את חדירת האדי מים, אך לא כל כך חזק, כדי שלא להרוס את הוואקום שבתוך הצינור. אין צורך שתדאגו שהחיממים שלכם יקרסו כבר בפעם הראשונה שהחורף מגיע. אנו מעבירים את המכשירים האלו לבדיקות עד שהם באמת יקרסו – כי זו הדרך היחידה לדעת מהו גבול העמידות שלהם. אם מכשיר מסוים לא עומד בבדיקות, הוא נשאר במפעל. פשוט כך.