הסוד האמיתי לחימומים בתחום האינפרא-אדום שעמידים למים (ולמה רובם כושלים)
אם אי פעם השתמשתם בחימומים בתחום האינפרא-אדום שעמידים למים בחנויות לחות או בסביבות תעשייתיות, אתם יודעים איזו בעיה זו יוצרת. יש צורך למצוא איזון בין הצורך בחום עז לבין מניעת בעיות חשמליות.
בדרך כלל, הדבר הראשון שנהרס הוא חוטי החיבור. רוב החברות מתעלמות מהמקום בו החוטים נפגשים עם רכיב החימום, ושוכחות שהחומרים מתרחבים ומתכווצים כשהם נחממים.
זו הסיבה שחוטי החיבור האלו נהרסים.
במוצרים זולים, החיבור נעשה באמצעות חומרי סיליקון או אפוקסי באיכות נמוכה. זה עובד טוב במשך שבוע, אך כשמתחילים להשתמש בחימום, החומרים האלו מתכווצים ונשברים. אז נכנסת הלחות… כשמים פוגעים בחומרים האלו בטמפרטורה של 300°C, נוצרות בעיות חמורות – נוצרים ניצוצות, ולבסוף נוצר שקט חשמלי.
אנחנו עושים זאת אחרת. במקום להשתמש רק בחומרי חיבור פשוטים, אנחנו משתמשים בתהליך מרובה שלבים. אנחנו משתמשים בחומרי חיבור מיוחדים שעמידים לטמפרטורות גבוהות, וכן בחומרים שיכולים לעמוד בטמפרטורות של 200°C ללא בעיות. אנחנו לא רק מדביקים את החוטים, אלא גם מאחדים אותם יחד.
אבל אי אפשר פשוט להוסיף יותר חומרי חיבור.
אולי תחשבו ש”יותר זה טוב”, אך זו טעות. יותר מדי חומרי חיבור יוצרים “מקור חום”, מה שגורם לעומס על הצינורות, ובסופו של דבר לשברים. זו בעיה של איזון. אנחנו משתמשים בכמות מתאימה של חומרי חיבור כדי למנוע חדירת מים, מבלי ליצור יותר מדי חום בנקודות החיבור.
עוד טיפ לשמירה על המוצרים שלכם.
אין טעם בחומרי חיבור מתקדמים אם החוטים שלכם לא איכותיים. אם תחברו חוטי PVC רגילים לחימום איכותי, החוטים יימסו הרבה לפני שחומרי החיבור יכשלו.
השתמשו בחוטים מ-PTFE או מסיבי זכוכית. כך ניתן להבטיח שכל מסלול החשמל יהיה עמיד ללחצים.