למה מחממי האמבטיה נהרסים כל הזמן (ואיך לתקן את זה באמת)
חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים – ברגע אחד יש שם אדים רבים, וברגע הבא – חום עז.
ברוב מחממי הקיר מסוג אינפרא-אדום, יש נקודה אחת בה תמיד קורות בעיות: בדיוק במקום בו החוט החשמלי נפגש עם רכיב החימום מסוג קוורץ. אם החיבור הזה אינו מושלם, לחות חודרת פנימה. החום אז “אופה” את הלחות בתוך החומר המבודד, עד שהוא נשבר.
זו תהליך איטי. בסופו של דבר, החומר המבודד הופך לפחם, החשמל דולף, והמחמם נהרס.
בעיית ההתרחבות
רוב המחממים הזולים משתמשים בחומרי איטום פשוטים. הם פשוט לא יכולים לעמוד בהפעלות חוזרות ונשנות.
חשבו על זה: כשהרכיב מתחמם, החומר המבודד מתרחב; כשהוא מתקרר, הוא מתכווץ. אם זה קורה מספר מאות פעמים, נוצרים סדקים זעירים שאי אפשר לראות.
אז נכנסים האדים מהמקלחת… הם מגיבים עם המתכת החמה, פוגעים ביכולת של החומר המבודד לחסום את החשמל, וגורמים לקצר חשמלי. זו בעצם ספירה לאחור לכישלון.
הדרך הנכונה לעשות זאת
החלטנו להפסיק להשתמש בחומרי איטום רגילים, ולהשתמש בחומרי איטום מסוג זכוכית-סראמיקה שעמידים בטמפרטורות גבוהות.
במקום פשוט להדביק את הרכיבים יחד, אנחנו למעשה מחברים אותם זה לזה. היתרון הוא שחומר זה מתרחב ומתכווץ באותו קצב כמו צינור הקוורץ. הוא לא נשבר, כי הוא נע יחד עם המחמם.
בנוסף, החלפנו את החוטים הרגילים מסוג PVC – שנהיים שבירים ונשברים כעבור כמה חודשים – בחוטים עמידים מסוג פלואורופולימר או סיליקון-זכוכית. כמו כן, אנחנו עושים איטום באמצעות שאיבת אוויר, כדי שחמצן ולחות לא יגיעו לליבת המחמם.
המסקנה
כן, חומרים אלה יקרים יותר. הם מעלים את עלויות החומרים, והרכבתם לוקחת יותר זמן, כי חומרי האיטום צריכים זמן להתייצב.
אבל זו הבעיה: אפשר לחסוך כמה סנטים ליחידה על ידי שימוש בחומרי איטום זולים, אבל אז צריך להתמודד עם הרבה מוצרים פגומים. כשמדובר בלחות בחדרי אמבטיה, האפשרות ה“זולה” היא בדרך כלל הטעות היקרה ביותר שאפשר לעשות.