בואו נדבר על גליית אינפרא-אדום לתנורי לחם.
אם אתם משתמשים בתנור לחם 10 שעות ביום, אתם יודעים שזו סביבה קשה מאוד. רכיבי החימום של התנור נאלצים לעבוד קשה כל שעה.
כשמגיע הזמן לבחור צינור אינפרא-אדום, תמיד עולה השאלה: האם באמת צריך לשלם יותר עבור מותגים יוקרתיים, או שמא ניתן להשתמש בצינורים באיכות גבוהה שניתן לרכוש בארץ?
האמת היא שצינורות אינפרא-אדום צריכים לעמוד בתנאי חימום קיצוניים. כשהצינור פועל 10 שעות ברצף, החוטים שבתוכו נמצאים בטמפרטורות גבוהות מאוד. אם הזכוכית שמהווה את הצינור אינה טהורה, הצינור עלול להתעקם או אפילו להישבר.
יש גם בעיית “נקודות קרות” – חשוב שהחום יתפשט באופן אחיד בכל הצינור. אם החום מתרכז בנקודה אחת, הקרום של הלחם יישרף, בעוד שהחלק האמצעי של הלחם יישאר לא מבושל. אף אחד לא רוצה את זה.
כדי שהצינור יחזיק מעמד לאורך זמן, חשוב שהחיבורים והחומרים מהם הוא עשוי יהיו איכותיים. חשבו על החיבורים כעל מבצר – אם הם לא טובים, החמצן יחדור פנימה ויפגע בחוטים שבתוך הצינור. אנו משתמשים בגז הלוגן כדי למנוע זאת – הגז תופס את הטונגסטן שנאדה ודוחף אותו חזרה לחוטים. זו טכניקה פשוטה, אך היא מאפשרת לצינור להחזיק מעמד לאורך אלפי שעות.
יש גם חסרונות – צינורות בעלי הספק גבוה טובים מכיוון שהם מחממים את התנור במהירות. אך יש גם בעיה: כשההספק גבוה, החום עלול להגיע לרמות קיצוניות, מה שעלול לפגוע בחומרים שמרכיבים את התנור. חשוב גם לוודא שהמאווררים של התנור יכולים לעמוד בחום הזה. אם הם נחסמים על ידי קמח ואבק, אפילו הצינור הטוב ביותר עלול להישרף מוקדם.
אנו מייצרים צינורות שיכולים לעמוד בתנאי העבודה הקשים במפעלי לחם אמיתיים. ההבדל בין הצינורות המקומיים לבין אלו היקרים כמעט נעלם. הדבר החשוב ביותר הוא טוהר הזכוכית ורמת הדיוק של הגז שמשמש למילוי הצינור.